פסק-דין בתיק ת"א 18229-07

1.                  זוהי תביעה לתשלום פיצויים שנגרמו לתובע עקב מאורע שלטענתו מהווה 'תאונת דרכים', כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"], כאשר נסע ברכבו שהיה מבוטח אצל כלל חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2, על פי פוליסת ביטוח חובה שהופקה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) 1970.

2.                  תחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעים 2-1 (להלן - "הנתבעים"), בהיותם נהג הרכב ומבטחת הרכב בביטוח חובה. הנתבעים טענו להעדר יריבות ביניהם לבין התובע, מאחר ולטענתם, התאונה ארעה כתוצאה ממעורבות רכב אחר שפרטיו אינם ידועים, אשר גרם לפגיעה בתובע.

3.                  בהמשך, ביקש התובע, בהסתמך על טענת הנתבעים, לתקן את כתב תביעתו, על מנת לצרף את קרנית כנתבעת נוספת, ומבוקשו ניתן לו.

התשתית העובדתית:

4.                  לעניין נסיבות אירוע התאונה טוען התובע, כי ביום 9.03.06 נהג הנתבע 1 ברכב מ.ר. 34-437-27 (להלן: "הרכב"), כאשר התובע ישב לצידו, והרכב בו נסעו נפגע על ידי רכב צד ג'. הנתבע 1 והתובע יצאו מהרכב על מנת לבדוק אם נגרם לו נזק, כשלפתע החל רכב צד ג' לנסוע במהירות, פגע בתובע וברח ממקום התאונה (להלן: "התאונה").

5.                  על סמך תיאור זה, טוען התובע כי האירוע מהווה 'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק הפיצויים, וכי הינו זכאי לפיצויים או מן הנתבעים 1-2 או מקרנית.

6.                  בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 1 ו-2 טענו לחוסר יריבות בינם לבין התובע, מאחר והתובע לא נפגע עקב "שימוש" ברכב במובן חוק הפיצויים, וככל שנפגע כנטען על ידו, הרי נפגע כתוצאה ממעורבותו של כלי רכב אחר, אשר אך ורק הוא שגרם לפגיעתו הנטענת של התובע. משכך, דין תביעת התובע כנגד הנתבעים להידחות על הסף בהיעדר עילה. ויאמר, כי הנתבעת 2 אינה כופרת בקיומו של כיסוי ביטוחי, במקרה והחבות תוטל עליה.

7.                  הנתבעת 3 - קרנית, אוחזת בטענה כי בעת הפגיעה היה התובע בגדר "משתמש" ברכבו ולכן אין לתובע כל עילת תביעה כנגדה. ולחילופין - כי מדובר בתאונה מעורבת, וגם אז החבות כולה מוטלת על הנתבעת 2.

נסיבות ארוע התאונה

8.                  התובע מסר את עדותו הראשית בתצהיר, ובהתייחס לנסיבות האירוע, הוא מצהיר כי "יצאתי מיד מהרכב וכך גם עשה גיורא, כי שנינו רצינו לראות אם נגרם נזק לאוטו. לפתע החל נהג הרכב שפגע בנו לנסוע אחורנית ועלה על המדרכה ולאחר מכן נסע קדימה ופגע בי עם גלגל ימני קדמי ברגל ימין ואחר כך פגע בשתי רגלי וברח ממקום התאונה" (סעיף 2 לתצהיר).

             בעדותו בבית המשפט חזר התובע על פרטי האירוע, וכאשר נשאל לגבי נסיבות התאונה השיב כי יצא מדלת הנוסע ועמד בצד השמאלי של הרכב, במרחק של 30-40 ס"מ ממנו, במקום שקבל הרכב מכה, "אז נסע [רכב צד ג' - א.ז] רוורס מהר אחורה". התובע לא חשב כי יפגע בו וימשיך לברוח, אך כלשונו, אותו נהג "לא ראה ממטר. פגע בי וברח..". (ראה עמ' 20 לפרוטוקול).

9.                  הנתבע 1, אשר היה הנהג ברכב בו נסע התובע העיד בחקירתו באשר לנסיבות התאונה, כי עובר להתרחשות התאונה לא נסע מהר, בגלל פסי האטה, כאשר לפתע קבל מכה מאחור מרכב צד ג'. הנתבע 1 והתובע יצאו מן הרכב כדי לקחת את פרטי הנהג הפוגע ולבדוק את הנזק, כאשר מנוע הרכב המשיך לפעול. אז נסע רכב צד ג' לאחור ב"רוורס חזק", פגע ב 3-4 מכוניות, ואחר כך פגע בתובע והפילו. וכך העיד הנתבע 1:

ש.          "שנייה. אתם יוצאים מהרכב. הוא מה? לוקח רוורס חזק?".

ת.          "כן".

ש.          "או.קי. לפני שהוא לקח את הרוורס הוא היה צמוד לאוטו שלכם?".

ת.          "עד שיצאנו הוא נסע אחורה. הוא רצה לברוח".

ש.          "אז מה הוא עשה? עלה על המדרכה?".

ת.          "לא. הוא פגע ביהודה והפיל אותו.." (פרוטוקול דיון מיום 06.07.09 עמוד 10).

עוד העיד הנתבע 1 כי פרק הזמן שחלף מאז יצאו התובע והוא מן הרכב, ועד שהתובע נפגע היה קצר ביותר, והעריך אותו בשניה.